האדם - הרופא הטוב ביותר של עצמו, אך מאידך, גם האויב של עצמו
ד"ר עתליה קונלי
באדם צפונות כל התשובות הקרובות ביותר לאמת האחת = החוויה! "האני", "העצמי", של כל יחיד (אינדיווידואליזם) הוא הגרעין הייחודי של כל אחד מאיתנו. עמו אנו נולדים, סביבו צומחת האישיות כקליפות רבות של הגופים השייכים לה: הגוף הפיזי, הרגשי, הנפשי / אתרי, המנטאלי (שכלי), ומעל לכולם – הגוף האסטרלי = התודעה הגבוהה, הרוח (ואולי עוד גופים חיצוניים, שאינם מוכרים לתודעתנו).
באדם צפונות כל התשובות הקרובות ביותר לאמת האחת = החוויה! "האני", "העצמי", של כל יחיד (אינדיווידואליזם) הוא הגרעין הייחודי של כל אחד מאיתנו. עמו אנו נולדים, סביבו צומחת האישיות כקליפות רבות של הגופים השייכים לה: הגוף הפיזי, הרגשי, הנפשי / אתרי, המנטאלי (שכלי), ומעל לכולם – הגוף האסטרלי = התודעה הגבוהה, הרוח (ואולי עוד גופים חיצוניים, שאינם מוכרים לתודעתנו).
כל מה שנראה בחוץ – בא מבפנים!
אנו נולדים עם כל מה שאנו זקוקים לו כדי לחיות בעולם הזה; כתמי הלידה, המומים המולדים ועוד – גם הם חלק מגרעין האישיות, וכל מה שנולד או צומח בהמשך חיינו ומוצא את ביטוייו בגוף הפיזי, הרגשי, הנפשי, המנטאלי או הרוחני – הוא תוצאה או סימפטום, הנובעים מתהליכים, המתבשלים בתוכנו, מבצבצים, יוצאים ומופיעים על פני השטח (ו/ או באורח התנהגותנו).
מכאן, שהסימפטומים או התופעות, הנראים לעין ברוב המקרים, מודיעים לנו, כי משהו אינו בסדר. זהו אות אזהרה ומסר, המנסה לרמוז לנו, שדבר – מה אינו כשורה. כך ניתנת לנו ההזדמנות לבדוק את הסיבה ואת המטרה ולגלות את מקור התופעה או את שורש הבעיה. יש כאן מחשבה על רפואה מונעת. כשאנו מודעים לסיבת המחלה או הסבל, קל לנו יותר להתגבר ולשנות אילו שהם הרגלים באורח - חיינו. כך אנו מטפלים באדם, שיש לו כאב או בעיה כלשהי, ולא בבעיה, שיש לאדם!
למעשה, חיינו נעים בין שני קטבים – בין הסיבות לבין התוצאות. הסיבות (במשל – הזרע), שאנו יוצרים, ואשר מקורן יכול להיות גם טרום – לידתי (מחיים קודמים או מתורשה, וגם אלו אינם מקריים לגמרי). התוצאות (במשל – הפירות הטובים והפירות הרעים), אותם אנו נושאים בקרבנו, הם נראים עלינו בהנאה ובסבל, ואנו "מכבדים" בהם את זולתנו ואת סביבתנו.
כשסוס נולד, הוא מופיע מייד כבעל – חיים עצמאי על כל תפקודיו; הוא מסוגל לצעוד על רגליו מלכתחילה. אצל האדם אין הדבר כך: כשתינוק נולד, כל התאים קיימים בגופו, אך הקשר ביניהם עדיין אינו מושלם. התגובה לגירויים השונים בהתאם לתנאי הסביבה, בה הוא גדל, היא שתקבע את תפקוד התאים בגופו. התינוק לומד בעזרת ניסיון וטעייה (Trial & Error) : בתחילה הוא אינו יכול לעמוד, ובכל פעם שהוא מנסה לעשות כן – הוא נופל, עד שילמד. כך מתקשרים התאים ויוצרים אסוציאציות מתאימות לתיפקוד המסויים, לדוגמה – העמידה. בתחילה, כשהתינוק נופל, הוא אינו חווה זאת ככישלון, ואולי אפילו עשוי לחוות זאת כהנאה (fun). במה תלוי הדבר? – בתגובות הסובבים אותו: האם להתעודד ממנו. תגובות אלו אינן חייבות להיאמר במילים!
מעתה, בכל פעם שייפול, אם היתה התגובה הראשונית של הסובבים אותו שלילית (-), הוא יראה זאת ככשלון, והתוצאה: הוא יבכה, ייבב, ואפילו ירגיש צורך לפנות לפסיכולוג... להבדיל, אם זכה לתגובה חיובית (+) יהיה תהליך הלמידה טבעי בעיניו.
כך נוצרת תפישת העולם שלנו. לחוויות אותן חווה התינוק באמצעות חושיו בהתנסויותיו הראשוניות, הוא יוצר פירושים משל עצמו, מהם הוא מסיק מסקנות, ועל סמך אלו יפעל בעתיד במקרים דומים, ולעתים גם כשנדמה לו, שהם דומים... התמונה, שתתקבל ממכלול ההתנהגויות, מהווה את סגנון החיים האישי של האדם.
האדם הוא החיה היחידה, היודעת לספר לנו על עצמה, הן מילולית והן באופן בלתי – מילולי – על – ידי שפת הגוף. זוהי שפה בינלאומית, שאין צורך ללמוד במיוחד לקרוא ולתקשר בה. כולנו מתקשרים בה אוניברסלית על – ידי הבעות הפנים, תנוחות הגוף ותנועותיו – בשעת כעס, רתחה, פחד, חרדה, שמחה, אושר, הקשבה, הסחת – דעת, שעמום, תוקפנות, "בוסיות", אהבה, רכות, סבל, כאב וכו' וכו'. תנוחות המוצא בענפי הספורט השונים, תנועות המנצח על התזמורת או על המקהלה, ותנוחת הקבצן ברחוב – כל אלה כלולם ב"מילון" שפה זו. זוהי שפת סיגנאלים או קודים, הבאים מתת – המודע שלנו, ועל - כן אינם עוברים תהליך סינון של האינטלקט (המודע), המסוגל לסרס אותם. מיציבת האדם בכל גיל, צעיר כזקן, ניתן לאמת דפוסי התנהגות וחבלות גופניות ונפשיות, שהותירו את רישומם על האדם במשל חייו, אפילו אם נמחקו מזכרונו (סלקטיבית...).
שפת – הגוף, אם כן, היא לשון, המייצגת את תדמית האדם על עצמו מיום היוולדו (כיום מורים מחקרים על דפוסים, הנוצרים כבר בעובדות).
עקרון ההוליזם
השלם גדול יותר מכל אחד מחלקיו! זוהי אכסיומה.
הגוף, הנפש והרוח יוצאים מאותו גזע, וכולם פועלים למען מטרה משותפת. במילים אחרות: האדם פועל כשלם, ולכל חלק בו יש ייעוד חיובי למען השלם = ה"פרסונה" (האישיות).
כשקיימים בי חילוקי דעות – קונפליקטים – הם באי לשרת מטרה כלשהי, כשמתעורר בי סימפטום כלשהו, אינני יכולה לטפל רק בו, מכיוון שהוא משרת את אותה המטרה של השלם כולו (The Whole).
אמנם כל איבר בגוף עומד בפני עצמו, אך הוא חלק בלתי נפרד מן הגוף, בדומה לעקרון גלגל השיניים; או כמו בתזמורת מורכבת ביותר, ובה כלי נגינה מסוגים שונים ומשונים, כשכל הכלים מכוונים היטב, כל אחד יחסית לעצמו ובתיאום מלא עם התזמורת כולה, כשמעל לכל קבוצות הכלים עומד המנצח = ההכרה, התודעה הגבוהה, ומתפקידו לשמור על ההרמוניה בנגינת היצירה המופלאה הזו = האדם – המכונה המסובכת ביותר עלי אדמות.
כל אחד מאיתנו הוא חלק מבני אנוש, כפי שכל עץ הוא חלק מיער שלם. באדם חלקים רבים, ובכל זאת רק השלם נותן את מלוא הערך לחלקיו. כפי שבונים בית מחלקים רבים, אך לכל חלק בפני עצמו אין הערך הצורני והתיפקודי, שהוא מקבל בהיותו במבנה השלם.
על פי הקבלה האדם הוא 'מל"ך', כאשר הוא פועל בסדר עדיפות כדלקמן:
מוח = החשיבה, המודעות
לב = הרגשות, התחושות
כבד = היצרים, התשוקות והתאוות
כאשר הרגש הוא השולט – האדם הוא 'למ"ך', וכאשר שולטים היצרים – הוא 'כלו"ם' ואין מותר האדם מן הבהמה.
על – פי תורות עתיקות כמו זו של מצרים העתיקה, הזן, טיבט ועוד, משול האדם למרכבה רבת – הדר:
השלד = המרכב
השרירים = הסוסים
הגידים והמיתרים = המושכות
הרצונות והיצרים = הנוסעים
המחשבה והתודעה הגבוהה = הרכב (נהג המרכבה)
כל עוד הנוסעים לא החליטו לאן ברצונם לנסוע ולא מסרו פה אחד את החלטתם לרכב – ישתוללו הסוסים, המושכות עלולים להימתח ואף להיקרע, המרכב עלול להישבר, להתהפך ואף לגרום לתאונה. ברגע שהרכב נוטל את הפיקוד – יגיעו הנוסעים למחוז חפצם בשלום, והמרכבה תפעל לאורך שנים בצורה יעילה, מאורגנת ובחסכון באנרגיות.
הבריאות = העצמאות! החופש של האדם!
נכות = תלות! תלות = נכות!
שלושת העקרונות הבסיסיים בחכמת הטבע
על – מנת להגיע לאיזון בריאותי אופטימלי עלינו להבין ולקבל את שלושת העקרונות החיוניים בחכמת הטבע ואת הקשרם לקיומו ולתיפקודו של האדם בהרמוניה עם טבע:
מטרתיות ההתנהגות:
בכל אחד מאיתנו קיים דחף ראשוני לחיות ולשמור על השלם! זהו כוח החיים שבנו – האנרגיות, הטמונות בכל אחד ואחד מאיתנו. האדם נולד שייך לקוסמוס, וכיצור חברותי כל משאת נפשו היא להשתייך לסביבה הקרובה לו. מאידך, כל התנהגות היא מטרתית (השתייכות). בכל התנהגות יש רווח ולכל מעשה יש מחיר. נשאלות השאלות: מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה כשאני מתנהג/ת כך או אחרת? האם אני מוכן/ה לשלם את המחיר?
האיזון הבין – מערכתי:
בכל אדם קיים כוח ריפוי טבעי (ביולוגי ופסיכולוגי) = הרופא הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו. זוהי המערכת החיסונית שלנו, השומרת עלינו מפני סכנות, מפני שינויים קיצוניים וכו'. דרך גישות חיוביות, אופטימיות, תקווה, מגע ואהבה תצמח ההגנה המתאימה לחוסננו הגופני והנפשי כאחד (זוהי הגברת האינטגרציה הנוירו / פסיכו/ פיזיולוגית). בגלל התנהגותנו, שנתרחקה מן הטבע, וכך איבדנו מן האינטואיציות החכמות שלנו, לעיתים "הרופא הפנימי" שלנו רדום. הוא "ברוגז" עימנו. בשעה שכזו עלינו לבקש עזרה מגורם חיצוני, שיצית וימריץ לפעולה את הקודים לכושר הריפוי העצמי, הטמונים בתוכנו, וכך יעורר את הכוחות הרדומים, הגלומים בנו, ויביא להחייאת המכניזם לתיקון עצמי של האיזון הנפלא, שהטבע חנן אותנו בו.
כפועל יוצא מכך, ברור הוא כי מיומנותו של הרופא / המטפל אינה מתבטאת בריפוי אלא בעזרה ליצירת התנאים, אשר יאפשרו לטבע לרפא ללא מאמץ מיותר. מתפקידו להיות מתווך בין החומרים החוץ – גופניים לבין הגוף והנפש; כמו בעל – מלאכה מיומן עם כלי עבודה רבים באמתחתו, שעיקר משימתו לדעת מתי לשלוף את הכלי הנכון לצורך הנכון וכיצד להשתמש בו בצורה היעילה ביותר.
משהבינונו עקרון זה, נשיב לעצמנו את הבטחון, כי האדם הוא ה"בוס" של עצמו, וכי הבחירה בידיו לשנות את הרגליו ואת דרכיו העקלקלות והבלתי – רצויות ולטפח את הרגליו הרצויים.
השעון הביולוגי:
כל המערכות בגוף פועלות על קשרים כימיים וחשמליים = אנרגיות. אלו מונחים על – ידי מקצבים (ריתמוסים) ביולוגיים, המאזנים את האדם, כדי שכל חלקי הגוף השונים יתפקדו בצורה מותאמת וכמכלול אחד.
בכל אחד מאיתנו קיים שעון ביולוגי, המותאם לו, ופועל על – פי הקשר של בעליו עם הסביבה, על – פי הרגליו ולפי אורח – החיים, שהוא מנהל. על – כן ניתן שעון זה לשינוי ולכיוונון = איזון מחדש. האדם הוא חלק מן הטבע הגדול. הוא המיקרו של המאקרו. כדי ללמוד על התנהגותנו ועל נטיותינו מן הראי שנלמד את חוקי הטבע הקבועים ואת התופעות שבו.
עקרון הדואליות בטבע
בטבע אין לבן ללא שחור, אין קוטב צפוני בלי דרומי, אין + בלי -, אין יין בלי יאנג, ועוד ועוד. כל אלה אינם מתנגדים זה לזה, אלא תומכים ומשלימים זה את זה. לדוגמה: אין יום בלי לילה ושניהם משלימים זה את זה ליממה.
הסבתות שלנו חיו והשתמשו בטבע ובגילוייו לטובתן. הן הבינו את המחזוריות שבטבע ונהגו לזרוע את התבואה בליל ירח מלא ולקוצרה ולגזוז את הצמר והשיער בראש חודש. הן הבינו כי מצבי הגאות והשפל קשורים, ולא במקרה, בשינויים נפשיים, כגון מקרי השתכרויות, התאבדותיות והתאהבויות קיצוניות, שהתגברו בליל ירח מלא ("לונטיקס").
כיום, משהתרחקנו מן הטבע ואין עוד התהליכים שלנו נוהגים עפ"י אותו השעון הביולוגי הקוסמי, וכאשר הפכנו לעבדים תלותיים בגורמים חיצוניים: מכניים, טכניים, טכנולוגיים, כולל מדע – הרפואה, שלעיתים מפריעים לגוף בעבודתו המאוזנת. אין עוד באמתחתנו כפתור הוויסות העדין (כמגנט האוסף את הסיכות המפוזרות), שיחזיר אותנו לאיזון, כדי שנוכל לפעול עם הטבע – ללא בזבוז אנרגיות מיותרות.
זהו הפרדוקס של המאה ה- 21 – "הכשלון שבהצלחה".
אמנם תוחלת החיים עלתה עם התפתחות מדע – הרפואה, אך למרבה הפליאה, התרבו החוליים ותלונות המטופלים על מצב בריאותם. בעבר מתו בגיל צעיר ממחלות, מפגיעת חיות טרף וכו', אולם חיו חיים מלאים, במלוא מובן המילה, עד יום מותם, כאשר היה דרוש להם יום תמים כדי למצוא את מזונם בטבע בכוחות עצמם. כיום, האדם כבר "מת" בגיל 30 אך קוברים אותו בגיל 75.
כיצד יכול האדם להגיע בכוחות עצמו לאיזון הרמוני ולבריאות טובה?
קיימות מספר דרכים להשיג מטרה נעלה זו – והן בהישג ידנו:
הקשבה
מודעות וחנוך
אחריות
אמון ואמונה
התפתחות אישית וחשיבה חיובית
הקשבה = קשב, הקש – בה:
תנאי ראשוני ליכולת ההקשבה הוא להתרוקן מהרעשים הסביבתיים, כדי שלא יפריעו. עפ"י עקרון הדואליות, שהצגנו לעיל: המלא = ריק (מדבר אחר). על האדם להקשיב לאיתותים הבאים אליו מן הגוף, מן הרגש, מן הנפש ומן המחשבה הטורדנית, וזאת יעשה בעזרת חושיו המפותחים ויפעל עפ"י האינסטינקטים הבריאים שלו. תן למסר (לסימפטום) להיות! Let it be!. אין צורך לטפל או "לכבות" מיד את התחושות לגבי מצב מסויים, אלא רק להקשיב: היכן אני חש או מרגיש זאת – כיצד הוא מתבטא בגופי? מהי עוצמתו? כיצד הוא מתנהג (לאורך 24 שעות, 48 שעות, שבוע, חודש, עונת–שנה)? איזה צבע, צורה וריח הייתי נותנ/ת לו? בקיצור, לא להפריע לגוף בתגובותיו הטבעיות. סמוך עליו: בהקשבה גלומים האבחנה (הדיאגנוזה) והפתרון כאחד! מאחר שהכאב או תופעת החרדה, למשל, הם עמו רמזור כתום מהבהב (זהירות!!!), יש להמתין ולאפשר לאור ברמזור לאותת ואולי להתחלף?! אם יתחלף לירוק – סע! אך אם יעבור לאדום (צבע המורה על סכנה...) – יש לערוך בדיקה עצמית מהירה כדלהלן: האם התופעה מוכרת לי? האם היא מתגברת או שוככת, ובאילו תנאים? מה עושה לי טוב? ומה עושה לי רע?
כדאי להבין, כי בהתאם לטבע ולמבנה אישיותנו, אם אנחנו חלשים פיזית – "הפיצוץ" יקרה בגוף, ויבוא לידי ביטוי במחלות פיסיקליות, מהצטננות ועד לסרטן ולאיידס; אך אם אנחנו חלשים יותר נפשית/ רגשית – "הפיצוץ" יהיה פסיכולוגי ועלול להגיע עד להפרעות ופתולוגיות פסיכיאטריות.
דאג האמרשלד אמר: "ככל שהינך מקשיב יותר בנאמנות לקול שבתוכך, תשמע טוב יותר את הנעשה מחוצה לך, וכך, מי שיודע להקשיב, גם יכול לדבר".
מודעות וחינוך:
היציבה היא המראה של הפנים, קרי – שפת-הגוף: איך אני מרגישה עם עצמי ואת עצמי, כולל הדימוי העצמי שלי, תחושותיי הפנימיות לאורך זמן רב ובמיוחד עכשווית ("כאן ועכשיו"). זוהי "מחשבת הגוף". ואולם, קשר זה הוא פרוייקטיבי – דהיינו פועל גם בכיוון ההפוך: שינוי ביציבה עשוי לסייע בשינוי התדמית והתחושה. אם-כן, יש להעלות את המודעות בקשר ליציבה ולהשתמש בגישות מכניות על-מנת לפתח אותה.
לעתים ניתן לשפר את ההרגשה הפנימית על-ידי שינוי חיצוני, שאמנם בד"כ בעל השפעה זמנית יותר, כגון: שינוי תסרוקת, קניית בגד חדש, פגישה אקראית או מתוכננת וכדומה. כמו כן קיימים שינויים חיצוניים, בעלי – השפעה ארוכת טווח, כגון: הנעלה נכונה, החלפת ריהוט (בית, במשרד או כסא לרכב למשל) או מזרן, קרי: ארגונומיה. לעומת אלו, שינוי בתזונה נחשב לשינוי בפנימיות ועל כן בעל השפעה עמוקה ולטווח רחוק. להתגברות המודעות להרגלים ולערך העצמי הקרוב ביותר ל"אמת" שלך מתלווה חינוך עצמי (ניתן גם על ידי הנחייה מבחוץ – התעמלות מודרכת ומותאמת אישית, הדרכה לתזונה נכונה וכדומה). משמעות חינוך זה היא שיכלול היכולת, ומטרתו – הקניית עצמאות, להבדיל מתלות. כפי שלאו טסא אמר: "מי שמבין אחרים, הוא חכם, אך מי שמבין עצמו – הוא נעלה!"
האחריות
האחריות היא ערך קוסמי, התובע ממני אחריות אישית. כשאני נוטל/ת עלי אחריות אישית אני עושה זאת, לעומת "הוא עשה לי" (האשמה, ביקורת). אני מקבל/ת עליי להיות תלמיד/ה אחראי/ת בבית – הספר = החיים.
אני יוצא/ת ללמוד לדוג דגים. כך, כשאני רעב/ה, לא אצטרך לפנות בכל פעם לדייג, כדי שידוג עבורי את הדג לארוחה. גם כשאני פונה לטיפול כלשהו, אני לוקח/ת עליי את מאת האחוזים של מחצית האחריות הכוללת (של המטפל והמטופל) על תהליך הטיפול ועל הצלחתו. גם בעניין בחירת המטפל וסוג הטיפול, שנראים לי המתאימים לי ביותר כרגע, בדרך כלל תהיה האחריות כולה שלי. עליי לבחון ולבדוק, מה טוב לי באמת, על ידי שימוש בעקרונות ההקשבה שרכשתי ובמיומנות השיפוט העצמי. אם לאחר שלושה עד חמישה טיפולים אין שינוי, אצטרך להעריך מחדש את המצב, לקבל החלטה ולבחור את המשך דרכי באחריותי. מאחר שאינני יכול/ה לנסות כל טיפול ו/או כל מטפל, רצוי שאשקול מראש, תוך כדי קשב מלא ולאחריו, את סוג הבעיה שלי, ולמי עליי לפנות (בתקווה שיש לי רופא משפחה, המשתף אותי בהחלטותיו בנוגע לבריאות שלי).
רוב הבעיות נחלקות לשלושה סוגים:
בעיה אורגנית מיסודה – יש צורך לפנות לרפואה הקונבנציונאלית לשם אבחון, טיפול ומעקב יסודי ולהיעזר ברפואה המשלימה.
בעיה מכנית – שלדית – יש לפנות למומחה בשטח עמוד –שדרה ופרקים קונבציונלי ולהיעזר בטיפול ברפואה המשלימה.
בעיה תפקודית/ פונקציונאלית – ניתן לפנות ישירות לרפואה המשלימה.
כל הטיפולים הנזכרים לעיל הם מזותרפיים: שמרניים ואלטרנטיביים גם יחד – הוליסטיים. חובה לשלב בכל טיפול "שיעורי בית" (תזונה, חימום/ קירור, פעילות גופנית, לחיצות ועיסוי למקומות הבעיתיים ותרפיות שונות). מטרתם של "שיעורי הבית" היא להחזיר את האחריות למטופל ולשפר את אורח חייו בצורה משמעותית ובמהירות גבוהה יחסית. אנו נמצאים עם עצמנו 24 שעות ביממה, ואילו בטיפול הטוב ביותר, הניתן על-ידי המטפל המומחה או ה"רבי" המשכנע ביותר, אנו נמצאים רק כשעה בכל פגישה. כך שוב חזור אליי הכדור: אני הרופא/ה הטוב/ה ביותר של עצמי – "אדם קרוב אצל עצמו".
אמון ואמונה:
מתוך הכרותי עם כוחות הטבע וחוקיו המופלאים והקבועים, יודעת אני בתוכי, כי "אני הוא הטבע" וחלק מן הבריאה המופלאה. למרות זאת אינני מחכה לניסים; אני סומכת על האינטואיציה שלי ועל כן נוטלת אחריות על חיי ועושה. מאידך, התוצאות לפעולתי תהיינה בהתאם להשקעתי – "יגעת ומצאתי – תאמין; יגעת ולא מצאת – אל תאמין"; וכפי שאמר גיתה: "ברגע שתאמין בעצמך, תדע איך לחיות". אינני "מאמין/ה" לכל העצות השונות והמשונות, שאני מקבל/ת משכניי, מקרוביי ומחבריי, ואף לא תמיד בעיניים עצומות לאלה, שאני שומע/ת ממטפליי, גם מן הטובים ביותר. אין זו דת או אמונה חסרת הוכחות, וכדברי מהטמה גנדי: "אין האמונה עניין שבדיבור, אלא יש לחיות ולחוות אותה, ואז היא עצמה משכנעת".
התפתחות אישית וחשיבה חיובית:
אנו מדברים על זיהום סביבתי, וככלל, נוטים לחוות את השלילי שבסביבתו. אין אנו נותנים את הדעת ל"זיהום" הפנימי, שאנו יוצרים בסביבתנו הקרובה והיותר רחוקה על-ידי מחשבותינו הלא-נקיות, השליליות, ועקב הפחדים המשתקים באופן חלקי את זרם האנרגיה האישי שלנו, וכך גורמים לכיווץ של המערכת העצבית, של הנשימה ושל זרימת הדם בגוף כולו. חסימות מעין אלה מביאות עלינו מחלות קשות ואף ממאירות.
המחשבה היא כוח אדיר, שאינו ניתן למדידה. מה שאת/ה חושב/ת הופך למציאות, כי המחשבה שואפת להגשים את עצמה (You become what you think about and what you think you are) . המחשבה הינה זרע, אשר מתפתח למצח בעל שורשים, הצומח יותר ויותר ולבסוף נושא פירות, שאיכותם בהתאם לאיכות הזרע. כדי להגיע לחיים מאושרים, הרמוניים ובריאים עלינו לזרוע זרעים בעלי תהודה חיובית בקרקע הרגשות, המחשבות והמעשים שלנו. ככל שאני חושב/ת על דבר – מה אני נותן לו כוח, כך שאם אני חושב/ת ומדבר/ת על דבר שלילי כמו על דבר חיובי, אני מעצימ/ה אותו. ההבדל הוא שכאשר מדובר בשלילי, אני נכנע/ת לסבל, מעצימ/ה ומגביר/ה אותו; מחשבה חיובית, הבאה מן המודעות, מגבירה את זרימת החיים בתוכנו, מחזקת את מערכת ההתגוננות של גופנו ומחישה את החלמתנו.
זהו הקשר ההדוק בין המערכות: פיזיו/נוירו/פסיכו/אימונולוגי.
ביסודנו אנו שואפים להרמוניה בין שלושת סזון, שאנו צורכים: ברמה הפיזית – התזונה הנכונה, פעילות גופנית, בעיקר הליכה ושחייה, תרגילים פיזיים מאוזנים ומודעות ליציבה. ברמה הרגשית – תחושותינו לגבי עצמנו ולגבי הסובב אותנו, האפשרות לסלוח לעצמנו ולאחרים, לאהוב אוניברסלית ולחיות חיים שמחים עם הומור; לא לחינם אנו משתמשים בביטוי: "לא עיכלתי את המוות/ את השוק" – שהרי זהו סוג של מזון. ברמה הרוחנית – מחשבות חיוביות במודעות, על-ידי מדיטציות, חלימה ופנטזיות עצמיות ובדמיון מודרך.
השילוב המאוזן בין סוגי המזון הללו יביא לאורח-חיים בריא.
חוק יסודי בחיים הוא: "אם לא תמשול בעצמך – ימשלו הם ללא רחמים בך", וכפי שאמרה אלינור רוזוולט: "אלו הם חייך רק אם תעשה אותם כך!".